החלטה בתיק בש"פ 6787/12

           לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), וסעיפים 10יב ו-10יג לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער), להאריך את מעצרו של המשיב למשך 45 ימים, החל מיום 24.9.2012 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 40543-08-10 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

           בכתב האישום המקורי שהוגש נגדו, הואשם המשיב בעבירות של מעשה מגונה (שתי עבירות), מעשה סדום והדחה בחקירה. לפי המתואר בכתב האישום, בחודש אוגוסט 2009 הגיע א.י. (להלן: המתלונן) - קטין יליד שנת 1999 וחבר אחיו של המשיב - אל בית משפחת המשיב. בשלב מסוים הורה המשיב למתלונן להיכנס אל חדרו, וכשזה עשה כן הורה לו המשיב למצוץ לו את חזהו. בהמשך הדברים, הוריד המשיב למתלונן את מכנסיו ותחתוניו ונשכב מעליו, התחכך בו ונגע באיבר מינו בניגוד לרצונו ובעודו שוכב במיטה על בטנו. עוד נטען כי המשיב החדיר את איבר מינו אל פי הטבעת של המתלונן. עוד נכתב בכתב האישום כי בשלב מאוחר יותר פגש המשיב את המתלונן ואמר לו: "אם אתה תספר אז אני אהרוג אותך במכות". יתרה מזאת, מתאר כתב האישום אירוע נוסף שבמהלכו ישבו המתלונן והמשיב בסלון ביתו של המשיב, כשהאחרון ביקש לבצע במתלונן מין אוראלי. לפי הנטען, המשיב הוריד למתלונן את מכנסיו והתקרב אל גופו עד שנעצר על ידי המתלונן שהזיזו וברח מהמקום.

           כפי שעולה מהבקשה שלפניי, עם הגשת כתב האישום, לא הוגשה בקשה להארכת מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. הצדדים הגיעו ביום 8.2.2011 להסדר טיעון שבמסגרתו תוקן כתב האישום כך שיוחסו למשיב תחת העבירות שבכתב האישום המקורי כפי שהובא לעיל, שלוש עבירות של מעשה מגונה, ועבירה של הדחה בחקירה. לקראת הטיעונים לעונש נתבקש תסקיר שירות מבחן בעניינו של המשיב. ביום 21.2.2011 הוא שולב במעון "מצפה ים" לצורך הסתכלות ואבחון, ולאחר מכן הועבר למעון "גלעם". ביום 22.6.2011 במהלך דיון שהתקיים בעניינו של המשיב, התייצבה המפקחת על המעונות וציינה את מסוכנותו הגבוהה שאינה מאפשרת לדידה לבוא בהמלצה טיפולית בעניינו לבית המשפט. לאחר תקופה שבמהלכה היה המשיב נתון במעצר עד למתן החלטה אחרת בעניינו, נתקבל ביום 13.3.2012 תסקיר ובו המלצה לשחררו לחלופת מעצר בחווה חקלאית שבבעלות בן זוגה של אמו. בהתאם לכך, הוא שוחרר לחלופת מעצר בהסכמת הצדדים, אך ביום 29.5.2012 הוא נעצר על רקע הפרת תנאי המעצר משנמצא כי שהה בבית אמו בפרדס חנה. על רקע זאת, עתרה המבקשת למעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, וביום 18.6.2012 נעתר בית המשפט לבקשה.

           במקביל להליכי המעצר, התקיימו הליכים בעקבות בקשות מצד המשיב לחזור בו מהודאתו. ביום 17.7.2011 ביקש המשיב לחזור בו מהודאתו, ובהסכמת המבקשת בוטלה הכרעת הדין בעניינו. ביום 26.9.2011 הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הגיעו מחדש להסדר טיעון על פיו המשיב יודה בכתב האישום המתוקן שבו הודה בעבר ובהתאם אפשר לו בית המשפט לחזור בו מכפירתו ובאותו היום ניתנה הכרעת דין נוספת שבה נקבע בשנית שהמשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן. אלא, שביום 17.1.2012 הגיש המשיב בקשה נוספת ובה ביקש לחזור בו מהודאתו, ועל אף העובדה שלדידה לא מתקיימות בעניינו של המשיב העילות המצדיקות חזרה מהודאה, המשיבה לא התנגדה לבקשה. בהתאם לכך, נעתר בית המשפט ביום 26.6.2012 בשנית לבקשה והורה על ביטול הכרעת הדין השנייה.

           עברו ששת חודשי המעצר אך משפטו של המשיב לא תם. על כן, הגישה המבקשת בקשה לבית משפט זה להארכת מעצרו בהתאם להוראת סעיפים 61 ו-62 לחוק המעצרים וסעיפים 10יב ו-10יג לחוק הנוער. ביום 5.7.2012 הוארך מעצרו של המשיב ב-45 ימים (בש"פ 5049/12, השופטת א' חיות). אף על פי כן, משפטו של המשיב לא תם במהלך תקופת ההארכה הראשונה, ועל כן הוגשה בקשה שנייה להארכת מעצרו, וביום 8.8.2012, בית משפט זה נעתר לבקשה (בש"פ 5849/12, השופטת ע' ארבל) ובהתאם לכך הוארך מעצרו ב-45 ימים נוספים.

           מבחינת התקדמות ההליכים בתיק העיקרי אציין כי ביום 4.9.2012 נסתיימה פרשת התביעה ועד להגשת הבקשה שלפניי נקבע מועד לשמיעת עדותו של המשיב ליום 13.9.2012. אכן, היו אף עיכובים בהליך העיקרי, וזאת בין היתר בשל חזרתו של המשיב, פעמיים,מההסכמות שהגיעו אליהן הצדדים במסגרת הסדר הטיעון, כמו גם בקשת סניגורו להשתחרר מהייצוג, שבית המשפט לא נעתר לה בשל היעדר ייצוג חלופי.

           משפטו של המשיב טרם הגיע אל קצו, ומשחלפו להם 45 הימים מאז ההחלטה האחרונה שניתנה בענייננו, הוגשה בקשה זו שלפניי, השלישית במספר, להארכת מעצרו ב-45 ימים נוספים.

           המבקשת טוענת כי מסוכנותו של המשיב גבוהה ונלמדת מן המעשים המיוחסים לו, המשתקפת לדידה גם בחוות דעתם של הגורמים המקצועיים. יתרה מזאת, מפנה המבקשת לכך שהמשיב הפר את תנאי שחרורו בעבר. לבסוף, היא מציינת כי ההתארכות בהליכים נובעת מההתנהלות החריגה של המשיב שביקש להחליף ייצוג מספר פעמים והודה פעמיים בעובדות כתב אישום מתוקן ולאחר מכן חזר בו פעמיים מהודאתו.

           מנגד, טוען המשיב, כי אין בידו להסכים להארכת מעצר נוספת, בייחוד על רקע הכחשתו את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום. בנוסף, המשיב טוען כנגד ההנחה בדבר המסוכנות המיוחסת לו, וטוען כי בבית הסוהר הוא נתון במעצר עם קטינים נוספים ובמהלך התקופה האמורה לא פגע מינית באיש מהם.

           לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

           הלכה היא, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים (שישה חודשים במקרה של קטין) ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר (ראו למשל: בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002)). עוד נקבע בפסיקה, כי עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו למשל: בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (לא פורסם, 14.3.2006)). עם זאת, ישנם מקרים, שבהם חובה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים (45 ימים כשבקטין עסקינן). השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ואופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב (ראו למשל בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007)). כשמדובר בנאשם שהוא קטין, הרי שנקודת האיזון נוטה להעדפת חלופת מעצר, ככל שיש בה כדי להקהות את מסוכנותו (ראו: בש"פ 264/12 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (טרם פורסם, 25.1.12) והאסמכתאות שם).

           במקרה שלפניי שני השיקולים תומכים בקבלת הבקשה. מסוכנותו של המשיב, כפי שהיא נלמדת מהמתואר בכתב האישום ומהתסקירים שהוגשו בעניינו היא רבה. על כן, נדרשת חלופה שיש בה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. חלופה כאמור לא הוצעה וממילא לא הומלצה על ידי הגורמים המקצועיים.

           באשר לקצב התקדמות ההליך, נראה כי אכן העיכובים בשמיעת משפטו של המשיב הם תולדה של התנהלותו. יחד עם זאת, נראה כי על אף הנסיבות שתוארו לעיל, ההליך מתנהל בקצב ראוי. זאת, על רקע הודעת באת כוח המבקשת במהלך הדיון שהתקיים לפניי ולפיה נסתיימה חקירת המשיב וכי בתקופת המעצר המבוקשת נקבעו שני מועדים, ביום 9.10.2012 וביום 25.10.2012, שבהם עתידה להסתיים פרשת ההגנה כולה. אשר על כן, עולה כי התיק בשלבים מתקדמים ויש סיכויי כי יוכרע בתקופה הקרובה, ולכל היותר בחודשיים הקרובים.

           לפני סיום יש לציין כי ככל שתוצע חלופת מעצר ותימצא הולמת על ידי שירות המבחן, הרי שיש בכך כדי להצדיק שקילה מחדש את שאלת המשך מעצרו של המשיב. בנוסף, אף יש מקום לקוות כי תימצא מסגרת טיפולית שתיתן מענה לצרכיו ותגשים את האינטרס שלו, ושל החברה בכללותה, בשיקומו.

           לנוכח האמור, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב, ב-45 ימים, החל מיום 24.9.2012 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 40543-08-10 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

           ניתנה היום, ח' בתשרי התשע"ג (24.9.2012).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שצ